נפגשנו שוב!?
במשך שנים אני מלמדת את אומנות הפסיפס ולא רק.
באחד הימים צלצל הטלפון ובעברו השני של הקו נשמע קולו של גבר המעוניין להגיע לסדנא ללמוד את תורת הפסיפס.
קבענו תאריך והגיע המועד והגבר הופיע לשיעור ראשון. היינו רק שנינו, הרבה נושאי שיחה לא היה בינינו, אני מעבירה לו את היסודות והטכניקה הראשונים לפסיפס בצורה הישירה. לאחר מספר מפגשים הגבר הלך לדרכו ודרכנו התפצלו.
עברו מספר שנים אני עברתי עם הגלריה על תכולתה למקום אחר / חדש ביישוב אחר.
באחד הימים נכנסים זוג (הגבר נראה מוכר אבל לא הייתי בטוחה) האישה התלהבה והתלבטה אולי לבוא ללמוד פסיפס.
רגע לפני שהם יצאו מהגלריה לא יכולתי להתאפק ואני פונה אל הגבר ושואלת האם שם משפחתך הוא מרציאנו? עונה הגבר והאישה בוחנת אותי – כן, מהיכן את יודעת, עניתי לו, לפני הרבה שנים למדת אצלי פסיפס בגלריה הקודמת ביישוב השכן. ואז הכל נפרץ הוא זכר וגם אני את העבודות שלו ואת ההנאה שהייתה לו, לשמחתי היו לו רק מילות שבח לומר, שהמקום היה מאוד מזמין, מקום שכיף היה ליצור בו ולבלות בו. מעניין שברגע מסוים זה השיחה קלחה בינינו יותר בפתיחות מאשר במפגשים שבסדנה. וכך החלפנו חוויות ורשמים והזוג הלך לדרכו ואני ממשיכה בחיי.
אסנת