פורים - חג הפור
"לעשות אותם ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים", כך הורה מרדכי לנהוג בחג הפורים. בקיימנו מצוותו זו למאכל ומשתה, לשמחה ולמשלוח מנות, הפך חג הפורים לחג העליז ביותר בין חגי היהודים. ואכן נשמעים בארץ לחלוטין לצו לשמח "עד דלא ידע" ולעתים קרובות באמת "לא יודעים".
חג זה מאז ומתמיד היה בו מרוח הקרנבל, בתוספת ארוחה משפחתית חגיגית לזכר המשתה שערכה אסתר המלכה. במאה ה- 14 הופיעו המטעמים הבאים בתפריט לסעודת פורים : פאי, ערמונים, תורים, לביבות, עוגיות, לקח, רגו, צייד, אווזים צלויים, תרנגולות, יונים ממולאות, פסיונים, קוראים, שלוים, עוגות קוקוס, וסלטים. הבשר היה פשוט ורגיל מדי ליום זה.
בבתים רבים נערכת בערב סעודה גדולה. בראש ובראשונה מופיעה החלה לפאר את השולחן. זו חלה ענקית מתוקה שנקראת "קעיליטש", כולה קלועה מרצועות רצועות, (לזכר החבלים הארוכים שבאמצעותם תלו את המן ובניו על העץ, חבלים שהוכנו ע"י הרשע כדי לתלות את היהודים). על גבי החלה תפזורת של פרג (אשר באידיש נקרא מון הנשמע כהמן). או בתפזורת של סוכריות צבעוניות.
לעיתים מגישים "בארכעס" - ברכות – לחמניות מתוקות קלועות ועם אותה התפזורת. מרובות הן העוגות וכולן לזכר כובעו של המן בצורת משולש (זוהי גרסה מאוחרת אחרי שלטון נפוליאון), או אוזני המן – עוגיות מעוקמות ופריכות (לזכר המנהג לחתוך אוזני פושע בימים הרחוקים ההם).
בבתי היהודים עולי יוון מגישים מאפה בשר "פולר", בצורת סלסלה המכיל ביצה לזכר הקרבנות במקדש, וחלה קטנה לציון מזון. יהודי בוהמיה ממלאים את העוגות עם "פובידל" – ריבת שזיפים – לזכר הצלה, בדומה לנס פורים, שקרתה לפני 235 שנה. נמנע אז פוגרום במחוז היהודים, כי הצליחו להוכיח שריבת השזיפים שנמכרה על-ידי חנווני יהודי, לא היא שהרעילה משפחה נוצרית.
מרבית המאכלים כוונתם ללגלג להמן הרשע. דברי המאפה מצריכים לישה, הרתחה, אפיה, טיגון (ואח"כ בליעה) להדגיש את השמדת הרשע. נגיסה חזקה מסמלת את הסרת גלגלתו. לעומת זאת, פסלונים ובובות מסוכר ומרצפן (פת-מרדכי) מראים את אסתר המלכה במצבים שונים, ובאהבה רבה ילקקוה הילדים. בבתי יהודי וינה מגישים "קינדל" הדומה לתינוק בחיתוליו, לזכר צאצאי המן, ואולי תינוקות במנה העיקרית בסעודת הפורים מופיעים שני סוגי בשר : תרנגול הודו, מאכל אהוב עוד מימי אחשוורוש (שהיה ידוע, כ"תרנגול של פרס"), להזכיר כי כתרנגול כן המלך אינו פיקח ביותר ואפשר להובילו בנקל. גם בשר מוחמץ מקובל מאד בין יהודי צרפת, גרמניה ושוויצריה לזכר "המן הזקן והחמוץ". וקרפלך – זה המאפה הממולא בצורת ארנק של המן – שהיה מלא מטבעות כסף שהציעון למלך אחשוורוש ברוב עורמתו.
יין, ברנדי וליקר מוגשים ביד רחבה בפורים. בימים שעברו באירופה, כאשר היין שנכנס גרם לעליזותם ועליצות יתר, היו רבים יוצאים לרחובות ואף משתתפים בהצגות ספונטאניות שהיו נערכות בחוצות העיר (נוהג שרק במקומות אחדים עדיין מקיימים אותו), כי הוא הולך ונדחק בפני עבודתם הזריזה של אמנים מקצועיים המופיעים על במות ברחובות במרבית יישובי הארץ.
על כל פנים, זהו החג היהודי היחיד שהאופנה מחייבת שתייה כדת, עד שלעתים קרובות אין מבדילים בין "ארור המן וברוך מרדכי".
מולי בר דוד - ספר בישול פולקלורי
אסנת
Comments