פסח
ערב אחד לפני ליל הסדר אוסף אבי המשפחה את הילדים ובדרך משחק, בדומה ל"מחבואים", הם עוברים בבית ומחפשים אחר כל חמץ לבערו, וכולם יחד מזמרים ואומרים: "ברוך אתה ה", אלוהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצותיו, וציוונו על ביעור חמץ".
ואז – כשר הינו הבית לקראת החג. למחרת הופך כל הבית להיות בית בישול ממש, כשילדים כותשים את השקדים וחרוסת, או מעבירים על מגרדת את שרש החזרת המעלה דמעות בעיניהם. דודות-אורחות מטגנות את הכרימסלך; האם מכינה את הקניידלך והאב בורר ובוחר ביינות. השולחן ערוך ל- 20-30 איש או אפילו ליותר, כמספר המוזמנים להסב ליד שולחן הסדר, כי בחג זה נאספים כל בני המשפחה לחוג את החג במשותף. מקשטים את השולחן בפרחים עד שהוא נראה כמזנון מפואר בנשף, עם כלי הכסף הנוצצים והמפות המבהיקות בלובנן. על הכיסאות מניחים כריות כדי שכולם יהיו מסובין וירגישו נוחות וחופש.
על הקערה ל "סדר" כל המאכלים הסמליים: המצה – לזכר הבצק שלא החמיץ ביציאת מצרים. מניחים שלוש מצות שלמות במרכז הקערה לייצג 3 ה "חלקים" של העם היהודי: כוהנים, לויים וישראלים. הזרוע – עצם צלויה או קלויה, לזכר קרבן הפסח ולהכירנו את הדם שמשחו בו אבותינו את מזוזות בתיהם כדי שהמלאך יפסח על בתיהם בעברו להרוג את בכורי מצרים. ביצה מושחמת באש – זכר לשרש החיים ולזכר הקורבנות האישיים במקדש.
המרור – עשוי משרש חזרת או חסה מרה, לזכר הימים המרים בשעבוד מצרים.
הכרפס – להכירנו את האביב והפריחה, כי מרבית חגי היהודים הנם גם בעלי משמעות חקלאית.
החרוסת – תערובת של פירות קצוצים עם קינמון ויין שצבעם כצבע הלבנים, לזכר עבודת הפרך בימי שעבודנו.
מי המלח לטבילת הירקות – לזכר הדמעות שנשפכו בימי צרותינו.
אין בה בהגדה של ליל הסדר סיפור יציאת מצרים ותפילות מענייני דיומא בלבד. ההגדה מכילה הרהורים ורעיונות בדבר החופש-הדרור כמו: כי בכל דור ודור ירגיש אדם כאילו הוא, הוא עצמו יצא ממצרים, משעבוד לחרות. כי כיצד ידע האדם להעריך את מלא המשמעות והאושר של החופש אם לא טעם מימיו טעמו המר של שעבוד? זהו הנושא המרכזי של "הסדר". והוא כה חשוב שאפילו הצעיר בילדים נוטל בדיון הכללי בשאלו את ארבע הקושיות.
במשך שבעה ימים מעלים היהודים את זכר המלאך שפסח על בתיהם במצרים. את זכר המצות שנאפו במצרים בחיפזון והבצק שלא החמיץ, אך מעל לכל יוחג הפסח כזמן חרותנו.
בבתי האשכנזים נוהגים בחומרה יתרה בדיני כשרות, שלא כבבתי היהודים הספרדים, אסור להם לאשכנזים לאכול ארז וקטניות בימי חג הפסח. אבל בימי הצנע החמורים שעברו עלינו לאחר מלחמת השחרור, כשמצוקת המזון העיקה על הישוב כולו, הותר האורז כמאכל כשר לפסח של אותה תקופה בלבד.
מולי בר דוד - ספר בישול פולקלורי – מטעמים לפסח
אסנת