יום העצמאות
החג היהודי הצעיר ביותר, יום העצמאות, יש לו כבר מאכלים מסורתיים המסמלים את משמעותו של המאורע. במשך השנים הומצאו ואף אומצו מאכלים רבים שיש להם זיקה לנושאים ולרעיונות תנכ"יים, כגון: "ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון ארץ זית שמן ודבש". מאכלים אלה הולכים ומשתרשים בתפריטינו והופכים לדבר שבמסורת.
ישראלים רבים עורכים פיקניק ביום העצמאות – צולים שישליק על גבי גחלים כמנהג אבותינו הקדמונים, אחרים יוצאים לחגוג ולסעוד במסעדות אשר בתפריטיהן השתלבו מאכלים מארצות שונות במתכונים ישראליים טיפוסיים. תושבים רבים עורכים סעודה חגיגית בביתם ועל שולחנות רבים יועלו מאכלי החלמית (החוביזה), אותה חלמית ששמשה מזון חשוב לירושלמים בזמן המצור במלחמת השחרור. גם הפלאפל, החומוס ושאר מאכלי הקטניות שהיו אהובים בימי התנ"ך לא יעדרו מארוחות רבות. לפני צאת הישראלים למצעד החגיגי בבקרו של יום העצמאות, יאכלו כמובן את ארוחת הבוקר "האחידה" האופיינית והמיוחדת לארצנו, בהיותה מורכבת ברובה ממלוחים ומליחים (המתאימים מאד לאקלים ארצנו החם, בשמרם את המלחים בגוף): זיתים, דג-מלוח, לקרדה מעושנת, טונה, עגבניות, מלפפונים, אבוקדו, לבן, שמנת, חמוצה, גבינה לבנה, גבינה מלוחה וצהובה, ביצים, לחמניות (בקשוט שומשום) ריבות, פרי הדר וקפה – כל זה יעלה על כל שולחן בארוחת הבוקר בין בקבוץ בין במלונות הפאר.
כתוב בפרקי אבות: "רבי חנינא בן תרדיון אומר: שניים שיושבין ואין ביניהם דברי תורה הרי זה מושב ליצים", אשת- חיל שתגיש ארוחת יום–העצמאות לפי המתכונים והפסוקים הבאים תוכל לשוחח עם בעלה ובני ביתה על "דברי תורה" הקשורים במאכליה, לא תהפוך שולחנה למושב ליצים אלא תהא "שכינה שרויה ביניהם".
מולי בר דוד - ספר בישול פולקלורי - יום העצמאות
אסנת