קרובים קרובים!!!
את הפוסט הזה משום מה לא העליתי במועדו, אבל אף פעם לא מאוחר מדי -
באחד מימי שישי בשעות הבוקר לפני כארבע שנים התנהלה אצלי בגלריה סדנת פסיפס.
לפתע מופיעה אישה זקופה, תמירה, נאה, שחומת עור עם 2 ילדים. מיד כשראיתי אותה אמרתי לה כי דרכנו הצטלבו בעבר.
האישה טענה שלא יתכן ואולי אני מחליפה אותה במישהי אחרת. אני התעקשתי שלא, שאני בטוחה שבכל זאת זו היא שנכרתה בעבר הרחוק בדרכי.
לא היה לי נעים להמשיך ולהתעקש ולכן הרפיתי מהנושא.
האישה המשיכה להתהלך ולבחון את המוצרים בגלריה ואני נשארתי בצד. מריצה את הפיוזים במוחי הקודח כדי למצוא את הקשר. בינתיים הציעה הגברת שאולי אני מחליפה אותה עם אחותה. כי היא עצמה מתגוררת במרכז הארץ ודרומה, ואני בשלי שהייתה זו היא זו שפגשתי בעבר הרחוק.
וכך עוברות הדקות היא ממשיכה להתרשם מהמקום ומהיצירות כשלפתע אני שואלת אותה האם אדם העונה לשם ישראל (ציינתי את שם המשפחה והיישוב בו הוא גר) נשמע לה מוכר? ותשובתה הייתה – כן, מאיין את מכירה אותו? ולתגובתה זו עניתי לה שאם אכן היא מכירה את ישראל, משמה שהיא הכלה של אחותו. במשפט אחד או שניים גם היא נזכרה בנו – הנקראים "הידידים מהצפון".
היא יצאה מהחנות אמרה שהיא מיד חוזרת ובאמת כעבור דקה או שניים היא שבה עם בן זוגה כאשר היא מסבירה לו על הקרבה שבנינו.
התלמידים הקשיבו קשב רב לשיחה שניהלנו והתפעמו משיחתנו.
כשנה לאחר מכן נפגשנו שוב באירוע משפחתי הקשור למשפחתה ולהבדיל מהפעם הקודמת זכרנו כולנו אחד את השני.
הצטרפו לעמוד החדש של אסנת galleros בפייסבוק